סימנובסקי נ' היי-דור בטחון בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת בפני תובענה כספית.

הצדדים לתובענה:

התובע הינו מהנדס במקצועו.

נתבעת מס' 1 הינה חברה בערבון מוגבל ועוסקת, בין היתר, בעיצוב וייצור דלתות פנים וחוץ ונתבעת מס' 3, הינה בעלת המניות בחברה זו. נתבעת מס' 1 אינה פעילה ונקלעה לקשיים כספיים (עמ' 4 שורה 2 לפרו').

נתבע מס' 2 הינו בן זוגה של נתבעת מס' 3, ועל שמו, כך העיד, קיים פטנט איטלקי בתחום הדלתות.

ההתקשרות:

התובע טוען, כי בחודש אוגוסט 2009 הזמינו הנתבעים אצלו תכנון דלתות, עבורו התחייבו, כך טען, לשלם לו סכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובסה"כ 8,776 ₪. באותה עת, כך טוען התובע, נדרש על ידי הנתבעים, לחתום על כתב סודיות, על מנת להבטיח את סודיות הפעילות של הנתבעים בתחום זה.

אין חולק, כי אין בין הצדדים הסכם בכתב.

כבר בשלב זה יש לציין, כי בכתב ויתור על סודיות, התחייב התובע לשמור על סודיות בכל הקשור למידע שנמסר לו על ידי נתבע מס' 2, בתחום הדלתות, לרבות שרטוטים, תרשימים, ביחס לרעיון אותו מבקש נתבע מס' 2, לקדם וליישם.

התובע טוען, כי עמד בתנאי ההסכם, סיפק לנתבעים תכנון ושרטוט דלתות לפי דרישתם ובגין עבודה זו, הנפיק חשבונית מס' 18, על סכום העסקה. התובע צירף לתביעה את עותק השרטוטים שנמסרו לנתבעים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה. על פי כתב הגנה זה, כל הקשר היה בין התובע לבין נתבע מס' 2, הואיל והתובע ביקש את עזרתו של נתבע מס' 2, באופן פרטי וללא ידיעת נתבעת מס' 3 וללא כל סיכום עם נתבעת מס' 1, בטענה שמדובר בלימוד החומר כדי שבעתיד יוכלו, הן התובע והן נתבע 2, לבצע עבודה במשותף, כעולה מכתב הסודיות שחתם עליו התובע.

הנתבעים טוענים, כי התובע היה בשלב לימודים בלבד והחומר שהוצג, הינו חומר הלקוח משרטוטים קיימים של נתבע מס' 2 וכי בין הצדדים קיימת עסקה אחרת ויחדה, בין התובע לנתבע מס' 2, לפיה התובע ילמד את הנושא של הדלתות, ישלם לתובע סך של 10,000 ₪, ע"ח הלימוד וזאת כהשקעה על עצם הלימוד בתחום הדלתות ובהמשך היו אמורים התובע ונתבע מס' 2, לייצא דלתות לרוסיה ולהפיק רווחים בהתאם ואין לנתבעת מס' 3 כל קשר לעסקה.

הכרעה:

התובע העיד מצד התביעה ונתבעים 2 ו- 3 העידו מטעם ההגנה.

כבר עתה אציין, כי עדותו של התובע הותירה עלי רושם מהימן ביותר, הותירה רושם חיובי ביותר ואילו עדות נתבעים 2 ו- 3 ובפרט עדות נתבע מס' 2, הותירה בי רושם שלילי ביותר. מדובר בעדות חמקנית, מפותלת, של איש בקיא בתחום ניהול עסק, לעומת התובע, שנראה בעיני כאיש תמים.

בתמיכה לרושם שנוצר אצלי ולהתרשמות הצדדים, טמון בסיפור מסירת השיקים על ידי התובע וכיצד בסופו של יום, פירש זאת נתבע מס' 2.

התובע ולאחר שהאמין בנתבע מס' 2 ולבקשתו, מסר לו, במנותק מההתקשרות, ולאור הרושם שהותיר בו נתבע 2, מסר לו הלוואה על סך 10,200 ₪ בשני שיקים שנפרעו. אותה הלוואה, נתבע מס' 2 טוען בכתב ההגנה, שמדובר בתמורה ללימוד בתחום הדלתות וכמקדמה על השקעה עתידית.

טענה זו של נתבע מס' 2 אין לה יסוד ולו מן הטעם, כי נתבע מס' 2 מסר שני שיקים באותו סכום משוכים מחשבונה של נתבעת מס' 3, אם זה היה בגין לימוד תחום הדלתות, מדוע בחר נתבע מס' 2 להשיב לו את אותו סכום, בשיקים של נתבעת מס' 3 ואם זו השקעה, מדוע בחרו למסור לו, במקביל לאותה הלוואה, שני שיקים באותו סכום, שכמובן חוללו באי כיבוד.

טענת הנתבעים, אם היתה נכונה, לפיה השיקים המשוכים מחשבונה של נתבעת 3, הם שיקים לביטחון ועל מנת להבטיח את השקעתו של התובע, מן הסתם היו מגישים התנגדות לביצוע השטרות, שעה שהתובע הגיש את השטרות לביצוע בלשכת ההוצל"פ והליכים ננקטים נגד נתבעת מס' 3. אם לנתבעים יש גרסת הגנה, הם היו מן הסתם מגישים אותה במסגרת התנגדות ומתנגדים לשלם את הסכום שנדרש.